|
[1] ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר
[2] והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו
[3] והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר
[4] ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה
[5] ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד־בריאות וטבות
[6] והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים־צמחות אחריהן
[7] ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום
[8] ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה
[9] וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום
[10] פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים־אתי ואת שר האפים
[11] ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו
[12] ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר
[13] ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה
[14] וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה
[15] ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו
[16] ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה
[17] וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר
[18] והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו
[19] והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע
[20] ותאכלנה הפרות הרקות והרעות־את שבע הפרות הראשנות הבריאת
[21] ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ
[22] וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד־מלאת וטבות
[23] והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים־צמחות אחריהם
[24] ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי
[25] ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה
[26] שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא
[27] ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים־יהיו שבע שני רעב
[28] הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה
[29] הנה שבע שנים באות־שבע גדול בכל ארץ מצרים
[30] וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ
[31] ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד
[32] ועל השנות החלום אל פרעה פעמים־כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו
[33] ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים
[34] יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע
[35] ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים־ושמרו
[36] והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב
[37] וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו
[38] ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה־איש אשר רוח אלהים בו
[39] ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך
[40] אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך
[41] ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים
[42] ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו
[43] וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים
[44] ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו־בכל ארץ מצרים
[45] ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים
[46] ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים
[47] ותעש הארץ בשבע שני השבע־לקמצים
[48] ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה
[49] ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד־עד כי חדל לספר כי אין מספר
[50] וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און
[51] ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי
[52] ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי
[53] ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים
[54] ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם
[55] ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו
[56] והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים
[57] וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ
|