|
[1] וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו
[2] ויאמר־הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות
[3] וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים
[4] ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון
[5] ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען
[6] ויוסף הוא השליט על הארץ־הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה
[7] וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל
[8] ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו
[9] ויזכר יוסף־את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם
[10] ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל
[11] כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים
[12] ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות
[13] ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד־בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו
[14] ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר־מרגלים אתם
[15] בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה
[16] שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא־חי פרעה כי מרגלים אתם
[17] ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים
[18] ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא
[19] אם כנים אתם־אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם
[20] ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן
[21] ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת
[22] ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד־ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש
[23] והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם
[24] ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם
[25] ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן
[26] וישאו את שברם על חמריהם וילכו משם
[27] ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו־במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו
[28] ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו
[29] ויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר
[30] דבר האיש אדני הארץ אתנו־קשות ויתן אתנו כמרגלים את הארץ
[31] ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים
[32] שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען
[33] ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו
[34] והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו
[35] ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם־וייראו
[36] ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה
[37] ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך
[38] ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה
|