|
[1] שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ־כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ
[2] אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו
[3] על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו
[4] אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן
[5] וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך
[6] נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך [Q: ואמאסך] מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני
[7] כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר
[8] חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו
[9] והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו
[10] ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר
[11] זנות ויין ותירוש יקח לב
[12] עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם
[13] על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה
[14] לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה־כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט
[15] אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה
[16] כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב
[17] חבור עצבים אפרים הנח לו
[18] סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה
[19] צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם
|