|
[1] כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון־כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ
[2] ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו
[3] ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים
[4] כלם מנאפים־כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו
[5] יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים
[6] כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם־בקר הוא בער כאש להבה
[7] כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי
[8] אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה
[9] אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע
[10] וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת
[11] ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו
[12] כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי־כעוף השמים אורידם איסירם כשמע לעדתם
[13] אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם־והמה דברו עלי כזבים
[14] ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי
[15] ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע
[16] ישובו לא על היו כקשת רמיה־יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים
|