|
[1] משא בבל־אשר חזה ישעיהו בן אמוץ
[2] על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים
[3] אני צויתי למקדשי גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי
[4] קול המון בהרים דמות עם רב קול שאון ממלכות גוים נאספים־יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה
[5] באים מארץ מרחק מקצה השמים יהוה וכלי זעמו לחבל כל הארץ
[6] הילילו כי קרוב יום יהוה כשד משדי יבוא
[7] על כן כל ידים תרפינה וכל לבב אנוש ימס
[8] ונבהלו־צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל רעהו יתמהו פני להבים פניהם
[9] הנה יום יהוה בא אכזרי ועברה וחרון אף־לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה
[10] כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו
[11] ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים עונם והשבתי גאון זדים וגאות עריצים אשפיל
[12] אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר
[13] על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה־בעברת יהוה צבאות וביום חרון אפו
[14] והיה כצבי מדח וכצאן ואין מקבץ איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו
[15] כל הנמצא ידקר וכל הנספה יפול בחרב
[16] ועלליהם ירטשו לעיניהם ישסו בתיהם ונשיהם תשגלנה [Q: תשכבנה]
[17] הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו בו
[18] וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא ירחמו על בנים לא תחוס עינם
[19] והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה
[20] לא תשב לנצח ולא תשכן עד דור ודור ולא יהל שם ערבי ורעים לא ירבצו שם
[21] ורבצו שם ציים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו שם
[22] וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עתה וימיה לא ימשכו
|