|
[1] שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון
[2] והיה כעוף נודד קן משלח־תהיינה בנות מואב מעברת לארנון
[3] הביאו [Q: הביאי] עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים־נדד אל תגלי
[4] יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ
[5] והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק
[6] שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו
[7] לכן ייליל מואב למואב־כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים
[8] כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה־עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים
[9] על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל
[10] ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך־הידד השבתי
[11] על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש
[12] והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל
[13] זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב־מאז
[14] ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר
|