|
[1] משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה
[2] עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מחריד
[3] ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני ישראל יהיו נאם יהוה צבאות
[4] והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה
[5] והיה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים
[6] ונשאר בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה־נאם יהוה אלהי ישראל
[7] ביום ההוא ישעה האדם על עשהו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה
[8] ולא ישעה אל המזבחות מעשה ידיו ואשר עשו אצבעתיו לא יראה והאשרים והחמנים
[9] ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החרש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה
[10] כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו
[11] ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש
[12] הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון
[13] לאמים כשאון מים רבים ישאון וגער בו ונס ממרחק ורדף כמץ הרים לפני רוח וכגלגל לפני סופה
[14] לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו
|