|
[1] יהוה אלהי אתה־ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן
[2] כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה ארמון זרים מעיר לעולם לא יבנה
[3] על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עריצים ייראוך
[4] כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר
[5] כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יענה
[6] ועשה יהוה צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים
[7] ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים
[8] בלע המות לנצח ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ־כי יהוה דבר
[9] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יהוה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו
[10] כי תנוח יד יהוה בהר הזה־ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במי [Q: במו] מדמנה
[11] ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השחה לשחות והשפיל גאותו עם ארבות ידיו
[12] ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ־עד עפר
|