|
[1] הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה
[2] והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו
[3] הבוק תבוק הארץ והבוז תבז כי יהוה דבר את הדבר הזה
[4] אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ
[5] והארץ חנפה תחת ישביה כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם
[6] על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער
[7] אבל תירוש אמללה גפן נאנחו כל שמחי לב
[8] שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור
[9] בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתיו
[10] נשברה קרית תהו סגר כל בית מבוא
[11] צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ
[12] נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער
[13] כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם כלה בציר
[14] המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים
[15] על כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל
[16] מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו
[17] פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ
[18] והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ
[19] רעה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ
[20] נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תסיף קום
[21] והיה ביום ההוא יפקד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה
[22] ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסגר ומרב ימים יפקדו
[23] וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך יהוה צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד
|