|
[1] הוי בנים סוררים נאם יהוה לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי־למען ספות חטאת על חטאת
[2] ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים
[3] והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל מצרים לכלמה
[4] כי היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו
[5] כל הבאיש על עם לא יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם לחרפה
[6] משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף ישאו על כתף עירים חילהם ועל דבשת גמלים אוצרתם על עם לא יועילו
[7] ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רהב הם שבת
[8] עתה בוא כתבה על לוח אתם־ועל ספר חקה ותהי ליום אחרון לעד עד עולם
[9] כי עם מרי הוא בנים כחשים בנים לא אבו שמוע תורת יהוה
[10] אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תחזו לנו נכחות דברו לנו חלקות חזו מהתלות
[11] סורו מני דרך הטו מני ארח השביתו מפנינו את קדוש ישראל
[12] לכן כה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז ותשענו עליו
[13] לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה־אשר פתאם לפתע יבוא שברה
[14] ושברה כשבר נבל יוצרים כתות־לא יחמל ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשף מים מגבא
[15] כי כה אמר אדני יהוה קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון־בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם
[16] ותאמרו לא כי על סוס ננוס על כן תנוסון ועל קל נרכב על כן יקלו רדפיכם
[17] אלף אחד מפני גערת אחד־מפני גערת חמשה תנסו עד אם נותרתם כתרן על ראש ההר וכנס על הגבעה
[18] ולכן יחכה יהוה לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי אלהי משפט יהוה אשרי כל חוכי לו
[19] כי עם בציון ישב בירושלם בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך־כשמעתו ענך
[20] ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך
[21] ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו
[22] וטמאתם את צפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך תזרם כמו דוה צא תאמר לו
[23] ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב
[24] והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו־אשר זרה ברחת ובמזרה
[25] והיה על כל הר גבה ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים־ביום הרג רב בנפל מגדלים
[26] והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים־ביום חבש יהוה את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא
[27] הנה שם יהוה בא ממרחק בער אפו וכבד משאה שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אכלת
[28] ורוחו כנחל שוטף עד צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים
[29] השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר יהוה אל צור ישראל
[30] והשמיע יהוה את הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם ואבן ברד
[31] כי מקול יהוה יחת אשור בשבט יכה
[32] והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח יהוה עליו בתפים ובכנרות ובמלחמות תנופה נלחם בה [Q: בם]
[33] כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא [Q: היא] למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה־נשמת יהוה כנחל גפרית בערה בה
|