|
[1]בשנת מות המלך עזיהו ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל
[2]שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו־ובשתים יעופף
[3]וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו
[4]וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן
[5]ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב כי את המלך יהוה צבאות־ראו עיני
[6]ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים־לקח מעל המזבח
[7]ויגע על פי־ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר
[8]ואשמע את קול אדני אמר את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני
[9]ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו
[10]השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב־ורפא לו
[11]ואמר עד מתי אדני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה
[12]ורחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ
[13]ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם־זרע קדש מצבתה
|