|
[1] ויאמר יהוה אלי קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז
[2] ואעידה לי עדים נאמנים־את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו
[3] ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז
[4] כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי־ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור
[5] ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר
[6] יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו
[7] ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים־את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו
[8] וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל
[9] רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו
[10] עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל
[11] כי כה אמר יהוה אלי כחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם הזה לאמר
[12] לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו
[13] את יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם
[14] והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש־ליושב ירושלם
[15] וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו
[16] צור תעודה חתום תורה בלמדי
[17] וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו
[18] הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל־מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון
[19] וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים הלוא עם אל אלהיו ידרש בעד החיים אל המתים
[20] לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר
[21] ועבר בה נקשה ורעב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו־ופנה למעלה
[22] ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח
[23] כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד־דרך הים עבר הירדן גליל הגוים
|