|
[1]ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד פלשתים ארבעים שנה
[2]ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה
[3]וירא מלאך יהוה אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן
[4]ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא
[5]כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו־כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל־מיד פלשתים
[6]ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי
[7]ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמאה־כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו
[8]ויעתר מנוח אל יהוה ויאמר בי אדוני־איש האלהים אשר שלחת יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לנער היולד
[9]וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה
[10]ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו־הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי
[11]ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל האיש ויאמר לו האתה האיש אשר דברת אל האשה ויאמר אני
[12]ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה יהיה משפט הנער ומעשהו
[13]ויאמר מלאך יהוה אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר
[14]מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וכל טמאה אל תאכל כל אשר צויתיה תשמר
[15]ויאמר מנוח אל מלאך יהוה נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים
[16]ויאמר מלאך יהוה אל מנוח אם תעצרני לא אכל בלחמך ואם תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא
[17]ויאמר מנוח אל מלאך יהוה מי שמך כי יבא דבריך [Q: דברך] וכבדנוך
[18]ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי־והוא פלאי
[19]ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים
[20]ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה
[21]ולא יסף עוד מלאך יהוה להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא
[22]ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו
[23]ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת
[24]ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה
[25]ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל
|