|
[1] ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד פלשתים ארבעים שנה
[2] ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה
[3] וירא מלאך יהוה אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן
[4] ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא
[5] כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו־כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל־מיד פלשתים
[6] ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי
[7] ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמאה־כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו
[8] ויעתר מנוח אל יהוה ויאמר בי אדוני־איש האלהים אשר שלחת יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לנער היולד
[9] וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה
[10] ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו־הנה נראה אלי האיש אשר בא ביום אלי
[11] ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל האיש ויאמר לו האתה האיש אשר דברת אל האשה ויאמר אני
[12] ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה יהיה משפט הנער ומעשהו
[13] ויאמר מלאך יהוה אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר
[14] מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וכל טמאה אל תאכל כל אשר צויתיה תשמר
[15] ויאמר מנוח אל מלאך יהוה נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים
[16] ויאמר מלאך יהוה אל מנוח אם תעצרני לא אכל בלחמך ואם תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא
[17] ויאמר מנוח אל מלאך יהוה מי שמך כי יבא דבריך [Q: דברך] וכבדנוך
[18] ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי־והוא פלאי
[19] ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים
[20] ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה
[21] ולא יסף עוד מלאך יהוה להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא
[22] ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו
[23] ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת
[24] ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה
[25] ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל
|