|
[1] ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה
[2] ויבא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול
[3] ויאמרו־למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד
[4] ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עלות ושלמים
[5] ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל יהוה כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל יהוה המצפה לאמר־מות יומת
[6] וינחמו בני ישראל אל בנימן אחיו ויאמרו נגדע היום שבט אחד מישראל
[7] מה נעשה להם לנותרים לנשים ואנחנו נשבענו ביהוה לבלתי תת להם מבנותינו לנשים
[8] ויאמרו־מי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה אל יהוה המצפה והנה לא בא איש אל המחנה מיביש גלעד־אל הקהל
[9] ויתפקד העם והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד
[10] וישלחו שם העדה שנים עשר אלף איש־מבני החיל ויצוו אותם לאמר לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב והנשים והטף
[11] וזה הדבר אשר תעשו כל זכר וכל אשה ידעת משכב זכר־תחרימו
[12] וימצאו מיושבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר ויבאו אותם אל המחנה שלה אשר בארץ כנען
[13] וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימן אשר בסלע רמון ויקראו להם שלום
[14] וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא מצאו להם כן
[15] והעם נחם לבנימן כי עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל
[16] ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימן אשה
[17] ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל
[18] ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים־מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן
[19] ויאמרו הנה חג יהוה בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה־ומנגב ללבונה
[20] ויצו [Q: ויצוו] את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים
[21] וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן
[22] והיה כי יבאו אבותם או אחיהם לרוב [Q: לריב] אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם־כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו
[23] ויעשו כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם
[24] ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו
[25] בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה
|