|
[1] אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות
[2] אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה
[3] ואדריהם שלחו צעוריהם [Q: צעיריהם] למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם־בשו והכלמו וחפו ראשם
[4] בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם
[5] כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא
[6] ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב
[7] אם עונינו ענו בנו־יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו
[8] מקוה ישראל מושיעו בעת צרה־למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון
[9] למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא־אל תנחנו
[10] כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע־רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם־עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם
[11] ויאמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה
[12] כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם
[13] ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה
[14] ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי־לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול [Q: ואליל] ותרמות [Q: ותרמית] לבם המה מתנבאים לכם
[15] לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה
[16] והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה־המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם
[17] ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי־מכה נחלה מאד
[18] אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו
[19] המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך־מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה
[20] ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך
[21] אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו
[22] היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך־כי אתה עשית את כל אלה
|