|
[1] כה אמר יהוה הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי־רוח משחית
[2] ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את ארצה כי היו עליה מסביב ביום רעה
[3] אל ידרך ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה־החרימו כל צבאה
[4] ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה
[5] כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו־מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל
[6] נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו־אל תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה־גמול הוא משלם לה
[7] כוס זהב בבל ביד יהוה־משכרת כל הארץ מיינה שתו גוים על כן יתהללו גוים
[8] פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה־אולי תרפא
[9] רפאנו את בבל ולא נרפתה־עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים
[10] הוציא יהוה את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה יהוה אלהינו
[11] הברו החצים מלאו השלטים־העיר יהוה את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה כי נקמת יהוה היא נקמת היכלו
[12] אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר־הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם זמם יהוה־גם עשה את אשר דבר אל ישבי בבל
[13] שכנתי [Q: שכנת] על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך
[14] נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד
[15] עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים
[16] לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו
[17] נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם
[18] הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו
[19] לא כאלה חלק יעקוב כי יוצר הכל הוא־ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו
[20] מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות
[21] ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו
[22] ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה
[23] ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים
[24] ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון־לעיניכם נאם יהוה
[25] הנני אליך הר המשחית נאם יהוה המשחית את כל הארץ ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שרפה
[26] ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם יהוה
[27] שאו נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים־השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר
[28] קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פחותיה ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו
[29] ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יהוה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב
[30] חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות־נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה
[31] רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד־להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה
[32] והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו
[33] כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה
[34] אכלנו [Q: אכלני] הממנו [Q: הממני] נבוכדראצר מלך בבל הציגנו [Q: הציגני] כלי ריק בלענו [Q: בלעני] כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו [Q: הדיחני]
[35] חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם
[36] לכן כה אמר יהוה הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך והחרבתי את ימה והבשתי את מקורה
[37] והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב
[38] יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות
[39] בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת עולם ולא יקיצו־נאם יהוה
[40] אורידם ככרים לטבוח־כאילים עם עתודים
[41] איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים
[42] עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה
[43] היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבר בהן בן אדם
[44] ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים גם חומת בבל נפלה
[45] צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו־מחרון אף יהוה
[46] ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל
[47] לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל וכל ארצה תבוש וכל חלליה יפלו בתוכה
[48] ורננו על בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא לה השודדים נאם יהוה
[49] גם בבל לנפל חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ
[50] פלטים מחרב הלכו אל תעמדו זכרו מרחוק את יהוה וירושלם תעלה על לבבכם
[51] בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יהוה
[52] לכן הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי על פסיליה ובכל ארצה יאנק חלל
[53] כי תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה־נאם יהוה
[54] קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים
[55] כי שדד יהוה את בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם
[56] כי בא עליה על בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם
[57] והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם המלך־יהוה צבאות שמו
[58] כה אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש ויעפו
[59] הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה
[60] ויכתב ירמיהו את כל הרעה אשר תבוא אל בבל־אל ספר אחד את כל הדברים האלה הכתבים אל בבל
[61] ויאמר ירמיהו אל שריה כבאך בבל־וראית וקראת את כל הדברים האלה
[62] ואמרת יהוה אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי היות בו יושב למאדם ועד בהמה כי שממות עולם תהיה
[63] והיה ככלתך לקרא את הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת
[64] ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה־ויעפו עד הנה דברי ירמיהו
|