|
[1] הדבר אשר דבר יהוה אל בבל־אל ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא
[2] הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה
[3] כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נדו הלכו
[4] בימים ההמה ובעת ההיא נאם יהוה יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת יהוה אלהיהם יבקשו
[5] ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל יהוה ברית עולם לא תשכח
[6] צאן אבדות היה [Q: היו] עמי־רעיהם התעום הרים שובבים [Q: שובבום] מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם
[7] כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה אבותיהם יהוה
[8] נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו [Q: צאו] והיו כעתודים לפני צאן
[9] כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם
[10] והיתה כשדים לשלל כל שלליה ישבעו נאם יהוה
[11] כי תשמחי [Q: תשמחו] כי תעלזי [Q: תעלזו] שסי נחלתי כי תפושי [Q: תפושו] כעגלה דשה ותצהלי [Q: ותצהלו] כאברים
[12] בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה
[13] מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על בבל ישם וישרק על כל מכותיה
[14] ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי ליהוה חטאה
[15] הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה [Q: אשיותיה] נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה
[16] כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר־מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו
[17] שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל
[18] לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו־כאשר פקדתי אל מלך אשור
[19] ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו
[20] בימים ההם ובעת ההיא נאם יהוה יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר
[21] על הארץ מרתים עלה עליה ואל יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם יהוה ועשה ככל אשר צויתיך
[22] קול מלחמה בארץ־ושבר גדול
[23] איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים
[24] יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם נתפשת־כי ביהוה התגרית
[25] פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לאדני יהוה צבאות־בארץ כשדים
[26] באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית
[27] חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם
[28] קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את נקמת יהוה אלהינו־נקמת היכלו
[29] השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי [Q: לה] פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל יהוה זדה אל קדוש ישראל
[30] לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם יהוה
[31] הנני אליך זדון נאם אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך
[32] וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל סביבתיו
[33] כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם
[34] גאלם חזק יהוה צבאות שמו־ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל
[35] חרב על כשדים נאם יהוה ואל ישבי בבל ואל שריה ואל חכמיה
[36] חרב אל הבדים ונאלו חרב אל גבוריה וחתו
[37] חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב אשר בתוכה־והיו לנשים חרב אל אוצרתיה ובזזו
[38] חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו
[39] לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודר
[40] כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ואת שכניה־נאם יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם
[41] הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ
[42] קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו־קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל
[43] שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו־חיל כיולדה
[44] הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן־כי ארגעה ארוצם [Q: אריצם] מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה רעה אשר יעמד לפני
[45] לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה
[46] מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע
|