|
[1] לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם יורש אין לו־מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב
[2] לכן הנה ימים באים נאם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר יהוה
[3] הילילי חשבון כי שדדה עי צעקנה בנות רבה־חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו
[4] מה תתהללי בעמקים־זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי
[5] הנני מביא עליך פחד נאם אדני יהוה צבאות־מכל סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד
[6] ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון־נאם יהוה
[7] לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם
[8] נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו
[9] אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים
[10] כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו
[11] עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו
[12] כי כה אמר יהוה הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה
[13] כי בי נשבעתי נאם יהוה כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם
[14] שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה
[15] כי הנה קטן נתתיך בגוים־בזוי באדם
[16] תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם יהוה
[17] והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכותה
[18] כמהפכת סדם ועמרה ושכניה־אמר יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם
[19] הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן־כי ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רעה אשר יעמד לפני
[20] לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן אם לוא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם
[21] מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים סוף נשמע קולה
[22] הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה
[23] לדמשק בושה חמת וארפד־כי שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל
[24] רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה
[25] איך לא עזבה עיר תהלה [Q: תהלת]־קרית משושי
[26] לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות
[27] והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד
[28] לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור [Q: נבוכדראצר] מלך בבל־כה אמר יהוה קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם
[29] אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב
[30] נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור־נאם יהוה כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליהם [Q: עליכם] מחשבה
[31] קומו עלו אל גוי שליו יושב לבטח־נאם יהוה לא דלתים ולא בריח לו בדד ישכנו
[32] והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל רוח קצוצי פאה ומכל עבריו אביא את אידם נאם יהוה
[33] והיתה חצור למעון תנים שממה־עד עולם לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם
[34] אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיה מלך יהודה־לאמר
[35] כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם
[36] והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נדחי עולם [Q: עילם]
[37] והחתתי את עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את חרון אפי־נאם יהוה ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם
[38] ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם יהוה
[39] והיה באחרית הימים אשוב [Q: אשיב] את שבית [Q: שבות] עילם־נאם יהוה
|