|
[1]העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול
[2]הנוה והמענגה דמיתי בת ציון
[3]אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו
[4]קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב
[5]קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה
[6]כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה
[7]כהקיר בור [Q: ביר] מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד־חלי ומכה
[8]הוסרי ירושלם־פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה
[9]כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על סלסלות
[10]על מי אדברה ואעידה וישמעו־הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה־לא יחפצו בו
[11]ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל־שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים
[12]ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי אטה את ידי על ישבי הארץ נאם יהוה
[13]כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד כהן־כלו עשה שקר
[14]וירפאו את שבר עמי על נקלה־לאמר שלום שלום ואין שלום
[15]הבישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו־לכן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו אמר יהוה
[16]כה אמר יהוה עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך
[17]והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב
[18]לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם
[19]שמעי הארץ־הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה
[20]למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי
[21]לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו־יאבדו [Q: ואבדו]
[22]כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי ארץ
[23]קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת ציון
[24]שמענו את שמעו רפו ידינו צרה החזקתנו־חיל כיולדה
[25]אל תצאי [Q: תצאו] השדה ובדרך אל תלכי [Q: תלכו] כי חרב לאיב מגור מסביב
[26]בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר־אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו
[27]בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את דרכם
[28]כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה
[29]נחר מפח מאשתם [Q: מאש תם] עפרת־לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו
[30]כסף נמאס קראו להם כי מאס יהוה בהם
|