|
[1] העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול
[2] הנוה והמענגה דמיתי בת ציון
[3] אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו
[4] קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב
[5] קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה
[6] כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה
[7] כהקיר בור [Q: ביר] מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד־חלי ומכה
[8] הוסרי ירושלם־פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה
[9] כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על סלסלות
[10] על מי אדברה ואעידה וישמעו־הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה־לא יחפצו בו
[11] ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל־שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים
[12] ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי אטה את ידי על ישבי הארץ נאם יהוה
[13] כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד כהן־כלו עשה שקר
[14] וירפאו את שבר עמי על נקלה־לאמר שלום שלום ואין שלום
[15] הבישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו־לכן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו אמר יהוה
[16] כה אמר יהוה עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך
[17] והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב
[18] לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם
[19] שמעי הארץ־הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה
[20] למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי
[21] לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו־יאבדו [Q: ואבדו]
[22] כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי ארץ
[23] קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת ציון
[24] שמענו את שמעו רפו ידינו צרה החזקתנו־חיל כיולדה
[25] אל תצאי [Q: תצאו] השדה ובדרך אל תלכי [Q: תלכו] כי חרב לאיב מגור מסביב
[26] בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר־אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו
[27] בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את דרכם
[28] כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה
[29] נחר מפח מאשתם [Q: מאש תם] עפרת־לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו
[30] כסף נמאס קראו להם כי מאס יהוה בהם
|