|
[1] בעת ההיא נאם יהוה ויציאו [Q: יוציאו] את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלם־מקבריהם
[2] ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו
[3] ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת־בכל המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יהוה צבאות
[4] ואמרת אליהם כה אמר יהוה היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב
[5] מדוע שובבה העם הזה ירושלם־משבה נצחת החזיקו בתרמת־מאנו לשוב
[6] הקשבתי ואשמע לוא כן ידברו־אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי כלה שב במרצותם [Q: במרוצתם] כסוס שוטף במלחמה
[7] גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר וסוס [Q: וסיס] ועגור שמרו את עת באנה ועמי־לא ידעו את משפט יהוה
[8] איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים
[9] הבשו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר יהוה מאסו וחכמת מה להם
[10] לכן אתן את נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים־כי מקטן ועד גדול כלה בצע בצע מנביא ועד כהן־כלה עשה שקר
[11] וירפו את שבר בת עמי על נקלה־לאמר שלום שלום ואין שלום
[12] הבשו כי תועבה עשו גם בוש לא יבשו והכלם לא ידעו־לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה
[13] אסף אסיפם נאם יהוה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל־ואתן להם יעברום
[14] על מה אנחנו ישבים־האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי ראש כי חטאנו ליהוה
[15] קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה
[16] מדן נשמע נחרת סוסיו־מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה־עיר וישבי בה
[17] כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין להם לחש ונשכו אתכם נאם יהוה
[18] מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי
[19] הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקים היהוה אין בציון אם מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם־בהבלי נכר
[20] עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו
[21] על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני
[22] הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת עמי
[23] מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי
|