|
[1] מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים
[2] וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם יהוה
[3] איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלך
[4] ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו
[5] שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת אותי נאם יהוה
[6] לכן כה אמר יהוה צבאות הנני צורפם ובחנתים כי איך אעשה מפני בת עמי
[7] חץ שוחט [Q: שחוט] לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו
[8] העל אלה לא אפקד בם נאם יהוה אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי
[9] על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה־כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו
[10] ונתתי את ירושלם לגלים מעון תנים ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב
[11] מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי יהוה אליו ויגדה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר
[12] ויאמר יהוה־על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה
[13] וילכו אחרי שררות לבם־ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם
[14] לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מאכילם את העם הזה לענה והשקיתים מי ראש
[15] והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם
[16] כה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה
[17] ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים
[18] כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו
[19] כי שמענה נשים דבר יהוה ותקח אזנכם דבר פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה
[20] כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו־להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות
[21] דבר כה נאם יהוה ונפלה נבלת האדם כדמן על פני השדה וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף
[22] כה אמר יהוה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו
[23] כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי־כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם יהוה
[24] הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי על כל מול בערלה
[25] על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פאה הישבים במדבר־כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב
[26] [No verse.]
|