|
[1] ויען אליפז התימני ויאמר
[2] החכם יענה דעת־רוח וימלא קדים בטנו
[3] הוכח בדבר לא־יסכון ומלים לא־יועיל בם
[4] אף־אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני־אל
[5] כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים
[6] ירשיעך פיך ולא־אני ושפתיך יענו־בך
[7] הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת
[8] הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה
[9] מה־ידעת ולא נדע תבין ולא־עמנו הוא
[10] גם־שב גם־ישיש בנו כביר מאביך ימים
[11] המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך
[12] מה־יקחך לבך ומה־ירזמון עיניך
[13] כי־תשיב אל־אל רוחך והצאת מפיך מלין
[14] מה־אנוש כי־יזכה וכי־יצדק ילוד אשה
[15] הן בקדשו לא יאמין ושמים לא־זכו בעיניו
[16] אף כי־נתעב ונאלח איש־שתה כמים עולה
[17] אחוך שמע־לי וזה־חזיתי ואספרה
[18] אשר־חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם
[19] להם לבדם נתנה הארץ ולא־עבר זר בתוכם
[20] כל־ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ
[21] קול־פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו
[22] לא־יאמין שוב מני־חשך וצפו [Q: וצפוי] הוא אלי־חרב
[23] נדד הוא ללחם איה ידע כי־נכון בידו יום־חשך
[24] יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור
[25] כי־נטה אל־אל ידו ואל־שדי יתגבר
[26] ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו
[27] כי־כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי־כסל
[28] וישכון ערים נכחדות־בתים לא־ישבו למו אשר התעתדו לגלים
[29] לא־יעשר ולא־יקום חילו ולא־יטה לארץ מנלם
[30] לא־יסור מני־חשך־ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו
[31] אל־יאמן בשו נתעה כי־שוא תהיה תמורתו
[32] בלא־יומו תמלא וכפתו לא רעננה
[33] יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו
[34] כי־עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי־שחד
[35] הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה
|