|
[1] ויהי היום־ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתכם להתיצב על יהוה
[2] ויאמר יהוה אל השטן אי מזה תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה
[3] ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב־כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם
[4] ויען השטן את יהוה ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש־יתן בעד נפשו
[5] אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו־אם לא אל פניך יברכך
[6] ויאמר יהוה אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמר
[7] ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד [Q: ועד] קדקדו
[8] ויקח לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך האפר
[9] ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת
[10] ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי־גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו
[11] וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו
[12] וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה
[13] וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר־כי ראו כי גדל הכאב מאד
|