|
[1] ויקרא אל משה וידבר יהוה אליו מאהל מועד לאמר
[2] דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן ליהוה־מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם
[3] אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני יהוה
[4] וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו
[5] ושחט את בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד
[6] והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה
[7] ונתנו בני אהרן הכהן אש־על המזבח וערכו עצים על האש
[8] וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר־על העצים אשר על האש אשר על המזבח
[9] וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח ליהוה
[10] ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה־זכר תמים יקריבנו
[11] ושחט אתו על ירך המזבח צפנה־לפני יהוה וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח־סביב
[12] ונתח אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אתם על העצים אשר על האש אשר על המזבח
[13] והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה־עלה הוא אשה ריח ניחח ליהוה
[14] ואם מן העוף עלה קרבנו ליהוה והקריב מן התרים או מן בני היונה־את קרבנו
[15] והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח
[16] והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה־אל מקום הדשן
[17] ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא אשה ריח ניחח־ליהוה
|