|
[1] וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר
[2] אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת־והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים
[3] וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו־נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו
[4] ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן־והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים
[5] וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור־והסגירו הכהן שבעת ימים שנית
[6] וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור־וטהרו הכהן מספחת הוא וכבס בגדיו וטהר
[7] ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן
[8] וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור־וטמאו הכהן צרעת הוא
[9] נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן
[10] וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת
[11] צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא
[12] ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו־לכל מראה עיני הכהן
[13] וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו־וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא
[14] וביום הראות בו בשר חי יטמא
[15] וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא
[16] או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל הכהן
[17] וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן־וטהר הכהן את הנגע טהור הוא
[18] ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא
[19] והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל הכהן
[20] וראה הכהן והנה מראה שפל מן העור ושערה הפך לבן־וטמאו הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה
[21] ואם יראנה הכהן והנה אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור והיא כהה־והסגירו הכהן שבעת ימים
[22] ואם פשה תפשה בעור־וטמא הכהן אתו נגע הוא
[23] ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה־צרבת השחין הוא וטהרו הכהן
[24] או בשר כי יהיה בערו מכות אש והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת־או לבנה
[25] וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמק מן העור־צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא
[26] ואם יראנה הכהן והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור והוא כהה־והסגירו הכהן שבעת ימים
[27] וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור־וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא
[28] ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה בעור והוא כהה־שאת המכוה הוא וטהרו הכהן־כי צרבת המכוה הוא
[29] ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן
[30] וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור ובו שער צהב דק־וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא
[31] וכי יראה הכהן את נגע הנתק והנה אין מראהו עמק מן העור ושער שחר אין בו־והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים
[32] וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן העור
[33] והתגלח־ואת הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית
[34] וראה הכהן את הנתק ביום השביעי והנה לא פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן העור־וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר
[35] ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו
[36] וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור־לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא
[37] ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו נרפא הנתק־טהור הוא וטהרו הכהן
[38] ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרת־בהרת לבנת
[39] וראה הכהן והנה בעור בשרם בהרת־כהות לבנת בהק הוא פרח בעור טהור הוא
[40] ואיש כי ימרט ראשו־קרח הוא טהור הוא
[41] ואם מפאת פניו ימרט ראשו־גבח הוא טהור הוא
[42] וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם־צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו
[43] וראה אתו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו־כמראה צרעת עור בשר
[44] איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו
[45] והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא
[46] כל ימי אשר הנגע בו יטמא־טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו
[47] והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים
[48] או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל מלאכת עור
[49] והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי עור־נגע צרעת הוא והראה את הכהן
[50] וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים
[51] וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה־צרעת ממארת הנגע טמא הוא
[52] ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע כי צרעת ממארת הוא באש תשרף
[53] ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור
[54] וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו שבעת ימים שנית
[55] וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה־טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו
[56] ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו־וקרע אתו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב
[57] ואם תראה עוד בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור־פרחת הוא באש תשרפנו את אשר בו הנגע
[58] והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע־וכבס שנית וטהר
[59] זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור־לטהרו או לטמאו
|