|
[1] וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר
[2] דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו־זובו טמא הוא
[3] וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו־טמאתו הוא
[4] כל המשכב אשר ישכב עליו הזב־יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא
[5] ואיש אשר יגע במשכבו־יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
[6] והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב־יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
[7] והנגע בבשר הזב־יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
[8] וכי ירק הזב בטהור־וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
[9] וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב־יטמא
[10] וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו־יטמא עד הערב והנושא אותם־יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
[11] וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים־וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
[12] וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ־ישטף במים
[13] וכי יטהר הזב מזובו־וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר
[14] וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה ובא לפני יהוה אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן
[15] ועשה אתם הכהן־אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו
[16] ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע־ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב
[17] וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע־וכבס במים וטמא עד הערב
[18] ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע־ורחצו במים וטמאו עד הערב
[19] ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה־שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב
[20] וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא
[21] וכל הנגע במשכבה־יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
[22] וכל הנגע־בכל כלי אשר תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
[23] ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר הוא ישבת עליו־בנגעו בו יטמא עד הערב
[24] ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו־וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא
[25] ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה־טמאה הוא
[26] כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה־כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו־טמא יהיה כטמאת נדתה
[27] וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
[28] ואם טהרה מזובה־וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר
[29] וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד
[30] ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה
[31] והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם
[32] זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה
[33] והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה
|