|
[1] וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר
[2] דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם־ושבתה הארץ שבת ליהוה
[3] שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה
[4] ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ־שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר
[5] את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ
[6] והיתה שבת הארץ לכם לאכלה־לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך
[7] ולבהמתך־ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל
[8] וספרת לך שבע שבתת שנים־שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה
[9] והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם
[10] וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו
[11] יובל הוא שנת החמשים שנה־תהיה לכם לא תזרעו־ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה
[12] כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה־תאכלו את תבואתה
[13] בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו
[14] וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך־אל תונו איש את אחיו
[15] במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך
[16] לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך
[17] ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם
[18] ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם־וישבתם על הארץ לבטח
[19] ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה
[20] וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו
[21] וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים
[22] וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה־תאכלו ישן
[23] והארץ לא תמכר לצמתת־כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי
[24] ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ
[25] כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו־ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו
[26] ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו
[27] וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו
[28] ואם לא מצאה ידו די השיב לו־והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו
[29] ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה־והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו
[30] ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה־וקם הבית אשר בעיר אשר לא [Q: לו] חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל
[31] ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב־על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא
[32] וערי הלוים־בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים
[33] ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל
[34] ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם
[35] וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך־והחזקת בו גר ותושב וחי עמך
[36] אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך
[37] את כספך־לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך
[38] אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים־לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים
[39] וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך־לא תעבד בו עבדת עבד
[40] כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך
[41] ויצא מעמך־הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב
[42] כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד
[43] לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך
[44] ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם־מהם תקנו עבד ואמה
[45] וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה
[46] והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה־לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך
[47] וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר
[48] אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו
[49] או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל
[50] וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו
[51] אם עוד רבות בשנים־לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו
[52] ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל־וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו
[53] כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך
[54] ואם לא יגאל באלה־ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו
[55] כי לי בני ישראל עבדים־עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם
|