|
[1] ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את החומה ולא נותר בה פרץ־גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים
[2] וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו והמה חשבים לעשות לי רעה
[3] ואשלחה עליהם מלאכים לאמר־מלאכה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת למה תשבת המלאכה כאשר ארפה וירדתי אליכם
[4] וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים ואשיב אותם כדבר הזה
[5] וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית־את נערו ואגרת פתוחה בידו
[6] כתוב בה בגוים נשמע וגשמו אמר אתה והיהודים חשבים למרוד על כן אתה בונה החומה ואתה הוה להם למלך־כדברים האלה
[7] וגם נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר מלך ביהודה ועתה ישמע למלך כדברים האלה ועתה לכה ונועצה יחדו
[8] ואשלחה אליו לאמר־לא נהיה כדברים האלה אשר אתה אומר כי מלבך אתה בודאם
[9] כי כלם מיראים אותנו לאמר ירפו ידיהם מן המלאכה ולא תעשה ועתה חזק את ידי
[10] ואני באתי בית שמעיה בן דליה בן מהיטבאל־והוא עצור ויאמר נועד אל בית האלהים אל תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל־כי באים להרגך ולילה באים להרגך
[11] ואמרה האיש כמוני יברח ומי כמוני אשר יבא אל ההיכל וחי לא אבוא
[12] ואכירה והנה לא אלהים שלחו כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו
[13] למען שכור הוא למען אירא ואעשה כן וחטאתי והיה להם לשם רע למען יחרפוני
[14] זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים אשר היו מיראים אותי
[15] ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול־לחמשים ושנים יום
[16] ויהי כאשר שמעו כל אויבינו ויראו כל הגוים אשר סביבתינו ויפלו מאד בעיניהם וידעו־כי מאת אלהינו נעשתה המלאכה הזאת
[17] גם בימים ההם מרבים חרי יהודה אגרתיהם הולכות על טוביה ואשר לטוביה באות אליהם
[18] כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו־כי חתן הוא לשכניה בן ארח ויהוחנן בנו־לקח את בת משלם בן ברכיה
[19] גם טובתיו היו אמרים לפני ודברי היו מוציאים לו אגרות שלח טוביה ליראני
|