|
[1] ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה
[2] ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל יהוה ותשקע האש
[3] ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה
[4] והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר
[5] זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים
[6] ועתה נפשנו יבשה אין כל־בלתי אל המן עינינו
[7] והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח
[8] שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן
[9] וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו
[10] וישמע משה את העם בכה למשפחתיו־איש לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה רע
[11] ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה־עלי
[12] האנכי הריתי את כל העם הזה־אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו
[13] מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה
[14] לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני
[15] ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג־אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי
[16] ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך
[17] וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך
[18] ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר־כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם
[19] לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום
[20] עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים
[21] ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים
[22] הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם
[23] ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא
[24] ויצא משה־וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל
[25] וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו
[26] וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה
[27] וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה
[28] ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו־ויאמר אדני משה כלאם
[29] ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים־כי יתן יהוה את רוחו עליהם
[30] ויאסף משה אל המחנה־הוא וזקני ישראל
[31] ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה־וכאמתים על פני הארץ
[32] ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו־הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה
[33] הבשר עודנו בין שניהם־טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד
[34] ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים
[35] מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות
|