|
[1] וידבר יהוה אל משה לאמר
[2] צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש
[3] מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם
[4] ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל משה כן עשו בני ישראל
[5] וידבר יהוה אל משה לאמר
[6] דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא
[7] והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו
[8] ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו־האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו
[9] וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן־לו יהיה
[10] ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה
[11] וידבר יהוה אל משה לאמר
[12] דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל
[13] ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה
[14] ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה
[15] והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה־כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון
[16] והקריב אתה הכהן והעמדה לפני יהוה
[17] ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים
[18] והעמיד הכהן את האשה לפני יהוה ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים
[19] והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך־הנקי ממי המרים המאררים האלה
[20] ואת כי שטית תחת אישך־וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך
[21] והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך־בתת יהוה את ירכך נפלת ואת בטנך צבה
[22] ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן
[23] וכתב את האלת האלה הכהן־בספר ומחה אל מי המרים
[24] והשקה את האשה את מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים
[25] ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את המנחה לפני יהוה והקריב אתה אל המזבח
[26] וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה את המים
[27] והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה־ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה
[28] ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא־ונקתה ונזרעה זרע
[29] זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה
[30] או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה־וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני יהוה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת
[31] ונקה האיש מעון והאשה ההוא תשא את עונה
|