|
[1] ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב־הוא ואשתו ושני בניו
[2] ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים־מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם
[3] וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה
[4] וישאו להם נשים מאביות־שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים
[5] וימתו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה
[6] ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב־כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם
[7] ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה
[8] ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה [Q: יעש] יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי
[9] יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה
[10] ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך
[11] ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים
[12] שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה־גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים
[13] הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם־כי יצאה בי יד יהוה
[14] ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה
[15] ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך
[16] ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין־עמך עמי ואלהיך אלהי
[17] באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף־כי המות יפריד ביני ובינך
[18] ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה
[19] ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי
[20] ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד
[21] אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי
[22] ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים
|