|
[1] פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך
[2] הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבצור [Q: הבציר]
[3] קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן
[4] כה אמר יהוה אלהי רעה את צאן ההרגה
[5] אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן
[6] כי לא אחמול עוד על ישבי הארץ־נאם יהוה והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רעהו וביד מלכו וכתתו את הארץ ולא אציל מידם
[7] וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את הצאן
[8] ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי
[9] ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את בשר רעותה
[10] ואקח את מקלי את נעם ואגדע אתו־להפיר את בריתי אשר כרתי את כל העמים
[11] ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר יהוה הוא
[12] ואמר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי־ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף
[13] ויאמר יהוה אלי השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל היוצר
[14] ואגדע את מקלי השני את החבלים־להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל
[15] ויאמר יהוה אלי עוד קח לך כלי רעה אולי
[16] כי הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק
[17] הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה
|