|
[1] משא דבר יהוה על ישראל נאם יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו
[2] הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל לכל העמים־סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם
[3] והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים־כל עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ
[4] ביום ההוא נאם יהוה אכה כל סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון
[5] ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם ביהוה צבאות אלהיהם
[6] ביום ההוא אשים את אלפי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על ימין ועל שמאול את כל העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם
[7] והושע יהוה את אהלי יהודה בראשנה למען לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת ישב ירושלם־על יהודה
[8] ביום ההוא יגן יהוה בעד יושב ירושלם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ובית דויד כאלהים כמלאך יהוה לפניהם
[9] והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם
[10] ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור
[11] ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרמון בבקעת מגדון
[12] וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד־משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד
[13] משפחת בית לוי לבד ונשיהם לבד משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד
[14] כל המשפחות הנשארות־משפחת משפחת לבד ונשיהם לבד
|