|
[1] ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי־בכסלו
[2] וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו־לחלות את פני יהוה
[3] לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי־הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים
[4] ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר
[5] אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה־הצום צמתני אני
[6] וכי תאכלו וכי תשתו־הלוא אתם האכלים ואתם השתים
[7] הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב
[8] ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר
[9] כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו
[10] ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם
[11] וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע
[12] ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות
[13] ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות
[14] ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה
|