|
[1] ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך
[2] אין קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו
[3] אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא [Q: ולו] נתכנו עללות
[4] קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל
[5] שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה
[6] יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל
[7] יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם
[8] מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל
[9] רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש
[10] יהוה יחתו מריבו עלו בשמים ירעם־יהוה ידין אפסי ארץ ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו
[11] וילך אלקנה הרמתה על ביתו והנער היה משרת את יהוה את פני עלי הכהן
[12] ובני עלי בני בליעל לא ידעו את יהוה
[13] ומשפט הכהנים את העם־כל איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו
[14] והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור־כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשלה
[15] גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי
[16] ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו [Q: לא] כי עתה תתן־ואם לא לקחתי בחזקה
[17] ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה
[18] ושמואל משרת את פני יהוה נער חגור אפוד בד
[19] ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה־בעלותה את אישה לזבח את זבח הימים
[20] וברך עלי את אלקנה ואת אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקומו
[21] כי פקד יהוה את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם יהוה
[22] ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מועד
[23] ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה
[24] אל בני כי לוא טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם יהוה
[25] אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא איש מי יתפלל לו ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ יהוה להמיתם
[26] והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם יהוה וגם עם אנשים
[27] ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה
[28] ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל
[29] למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי
[30] לכן נאם יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם יהוה חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו
[31] הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך־מהיות זקן בביתך
[32] והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים
[33] ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים
[34] וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך־אל חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם
[35] והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים
[36] והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהנות־לאכל פת לחם
|