|
[1] בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטאשצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה
[2] בימים ההם־אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים
[3] לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי־וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים
[4] וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול־הוא חדקל
[5] ואשא את עיני וארא והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז
[6] וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון
[7] וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא
[8] ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח
[9] ואשמע את קול דבריו וכשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה
[10] והנה יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי
[11] ויאמר אלי דניאל איש חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על עמדך־כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד
[12] ויאמר אלי אל תירא דניאל־כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך
[13] ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס
[14] ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים כי עוד חזון לימים
[15] ובדברו עמי כדברים האלה־נתתי פני ארצה ונאלמתי
[16] והנה כדמות בני אדם נגע על שפתי ואפתח פי ואדברה ואמרה אל העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח
[17] והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי
[18] ויסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני
[19] ויאמר אל תירא איש חמדות שלום לך־חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה ידבר אדני כי חזקתני
[20] ויאמר הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא
[21] אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם
|