|
[1] אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל
[2] לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה
[3] תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות־עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם
[4] הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים
[5] עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי
[6] עשיתי לי ברכות מים־להשקות מהם יער צומח עצים
[7] קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם
[8] כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענגות בני האדם־שדה ושדות
[9] וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי
[10] וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי
[11] ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש
[12] ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו
[13] וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות־כיתרון האור מן החשך
[14] החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם
[15] ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יתר ודברתי בלבי שגם זה הבל
[16] כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל
[17] ושנאתי את החיים־כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי הכל הבל ורעות רוח
[18] ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי
[19] ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל
[20] וסבותי אני ליאש את לבי־על כל העמל שעמלתי תחת השמש
[21] כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת־ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו־גם זה הבל ורעה רבה
[22] כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו־שהוא עמל תחת השמש
[23] כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו־גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא
[24] אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא
[25] כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני
[26] כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים־גם זה הבל ורעות רוח
|