|
[1] לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים
[2] עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע
[3] עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות
[4] עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד
[5] עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק
[6] עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך
[7] עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר
[8] עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום
[9] מה יתרון העושה באשר הוא עמל
[10] ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם־לענות בו
[11] את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם־מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף
[12] ידעתי כי אין טוב בם־כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו
[13] וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו־מתת אלהים היא
[14] ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם־עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו
[15] מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף
[16] ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע
[17] אמרתי אני בלבי־את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם
[18] אמרתי אני בלבי־על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם
[19] כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם־כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל
[20] הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר
[21] מי יודע רוח בני האדם־העלה היא למעלה ורוח הבהמה־הירדת היא למטה לארץ
[22] וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו־כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו
|