|
[1] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[2] בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם
[3] ואמרת לבני עמון שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה
[4] לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך
[5] ונתתי את רבה לנוה גמלים ואת בני עמון למרבץ צאן וידעתם כי אני יהוה
[6] כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל
[7] לכן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג [Q: לבז] לגוים והכרתיך מן העמים והאבדתיך מן הארצות אשמידך וידעת כי אני יהוה
[8] כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה
[9] לכן הנני פתח את כתף מואב מהערים־מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת־בעל מעון וקריתמה [Q: וקריתימה]
[10] לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים
[11] ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני יהוה
[12] כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה־ויאשמו אשום ונקמו בהם
[13] לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו
[14] ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את נקמתי־נאם אדני יהוה
[15] כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם
[16] לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים
[17] ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי אני יהוה בתתי את נקמתי בם
|