|
[1] ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר
[2] בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח־נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה
[3] לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו
[4] ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע
[5] משטח חרמים תהיה בתוך הים־כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים
[6] ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי אני יהוה
[7] כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים־בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב
[8] בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה
[9] ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך־יתץ בחרבותיו
[10] משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה
[11] בפרסות סוסיו ירמס את כל חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד
[12] ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו
[13] והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד
[14] ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה־לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה
[15] כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים
[16] וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך
[17] ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו חתיתם לכל יושביה
[18] עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מצאתך
[19] כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים
[20] והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את יורדי בור־למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים
[21] בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם־נאם אדני יהוה
|