|
[1] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[2] בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת אליהם ארץ כי אביא עליה חרב ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה
[3] וראה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר והזהיר את העם
[4] ושמע השמע את קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו־דמו בראשו יהיה
[5] את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט
[6] והצפה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש־הוא בעונו נלקח ודמו מיד הצפה אדרש
[7] ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני
[8] באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו־הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש
[9] ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו־הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת
[10] ואתה בן אדם אמר אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה
[11] אמר אליהם חי אני נאם אדני יהוה אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו־בית ישראל
[12] ואתה בן אדם אמר אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה־ביום חטאתו
[13] באמרי לצדיק חיה יחיה והוא בטח על צדקתו ועשה עול־כל צדקתו לא תזכרנה ובעולו אשר עשה בו ימות
[14] ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה
[15] חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול־חיו יחיה לא ימות
[16] כל חטאתו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה
[17] ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא יתכן
[18] בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול־ומת בהם
[19] ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה־עליהם הוא יחיה
[20] ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל
[21] ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש־לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר
[22] ויד יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את פי עד בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד
[23] ויהי דבר יהוה אלי לאמר
[24] בן אדם ישבי החרבות האלה על אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה
[25] לכן אמר אלהם כה אמר אדני יהוה על הדם תאכלו ועינכם תשאו אל גלוליכם־ודם תשפכו והארץ תירשו
[26] עמדתם על חרבכם עשיתן תועבה ואיש את אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו
[27] כה תאמר אלהם כה אמר אדני יהוה חי אני אם לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו
[28] ונתתי את הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר
[29] וידעו כי אני יהוה בתתי את הארץ שממה ומשמה על כל תועבתם אשר עשו
[30] ואתה בן אדם־בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר חד את אחד איש את אחיו לאמר באו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה
[31] ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך ואותם לא יעשו כי עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך
[32] והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את דבריך ועשים אינם אותם
[33] ובבאה הנה באה־וידעו כי נביא היה בתוכם
|