|
[1] והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
[2] ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
[3] ומפרי העץ אשר בתוך הגן־אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון
[4] ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון
[5] כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע
[6] ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל
[7] ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת
[8] וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן־לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
[9] ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה
[10] ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא
[11] ויאמר־מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו־אכלת
[12] ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל
[13] ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל
[14] ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך
[15] ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
[16] אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך־בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
[17] ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו־ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך
[18] וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
[19] בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב
[20] ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי
[21] ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור־וילבשם
[22] ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם
[23] וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן־לעבד את האדמה אשר לקח משם
[24] ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
|