|
[1] הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם
[2] והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים
[3] והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלם
[4] ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות־לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה
[5] בית יעקב־לכו ונלכה באור יהוה
[6] כי נטשתה עמך בית יעקב־כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו
[7] ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו
[8] ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו
[9] וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם
[10] בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו
[11] עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא
[12] כי יום ליהוה צבאות על כל גאה־ורם ועל כל נשא ושפל
[13] ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן
[14] ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות
[15] ועל כל מגדל גבה ועל כל חומה בצורה
[16] ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה
[17] ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא
[18] והאלילים כליל יחלף
[19] ובאו במערות צרים ובמחלות עפר־מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ
[20] ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו־אשר עשו לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים
[21] לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים־מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ
[22] חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא
|