|
[1] ויהי מימים בימי קציר חטים ויפקד שמשון את אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל אשתי החדרה ולא נתנו אביה לבוא
[2] ויאמר אביה אמר אמרתי כי שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחותה הקטנה טובה ממנה תהי נא לך תחתיה
[3] ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי עשה אני עמם רעה
[4] וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך
[5] ויבער אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית
[6] ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת אביה באש
[7] ויאמר להם שמשון אם תעשון כזאת כי אם נקמתי בכם ואחר אחדל
[8] ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם
[9] ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי
[10] ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו
[11] וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי משלים בנו פלשתים ומה זאת עשית לנו ויאמר להם־כאשר עשו לי כן עשיתי להם
[12] ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם
[13] ויאמרו לו לאמר לא כי אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן הסלע
[14] הוא בא עד לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו
[15] וימצא לחי חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך בה אלף איש
[16] ויאמר שמשון־בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף איש
[17] ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי
[18] ויצמא מאד ויקרא אל יהוה ויאמר אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים
[19] ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה
[20] וישפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה
|