|
[1] חטאת יהודה כתובה בעט ברזל־בצפרן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם
[2] כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על עץ רענן על גבעות הגבהות
[3] הררי בשדה־חילך כל אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל גבוליך
[4] ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד
[5] כה אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן יהוה יסור לבו
[6] והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב
[7] ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו
[8] והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא [Q: יראה] כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי
[9] עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו
[10] אני יהוה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו
[11] קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל
[12] כסא כבוד מרום מראשון־מקום מקדשנו
[13] מקוה ישראל יהוה כל עזביך יבשו יסורי [Q: וסורי] בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את יהוה
[14] רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה
[15] הנה המה אמרים אלי איה דבר יהוה יבוא נא
[16] ואני לא אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי־אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה
[17] אל תהיה לי למחתה מחסי אתה ביום רעה
[18] יבשו רדפי ואל אבשה אני־יחתו המה ואל אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם
[19] כה אמר יהוה אלי הלך ועמדת בשער בני עם [Q: העם] אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם
[20] ואמרת אליהם שמעו דבר יהוה מלכי יהודה וכל יהודה וכל ישבי ירושלם־הבאים בשערים האלה
[21] כה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם
[22] ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם
[23] ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שומע [Q: שמוע] ולבלתי קחת מוסר
[24] והיה אם שמע תשמעון אלי נאם יהוה לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בה כל מלאכה
[25] ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם־איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר הזאת לעולם
[26] ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה־ומבאי תודה בית יהוה
[27] ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם־ולא תכבה
|