|
[1] התקוששו וקושו־הגוי לא נכסף
[2] בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה־בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה
[3] בקשו את יהוה כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה־אולי תסתרו ביום אף יהוה
[4] כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר
[5] הוי ישבי חבל הים־גוי כרתים דבר יהוה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב
[6] והיתה חבל הים נות כרת רעים־וגדרות צאן
[7] והיה חבל לשארית בית יהודה־עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון־כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב שבותם [Q: שביתם]
[8] שמעתי חרפת מואב וגדפי בני עמון־אשר חרפו את עמי ויגדילו על גבולם
[9] לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום
[10] זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על עם יהוה צבאות
[11] נורא יהוה עליהם כי רזה את כל אלהי הארץ וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגוים
[12] גם אתם כושים חללי חרבי המה
[13] ויט ידו על צפון ויאבד את אשור וישם את נינוה לשממה ציה כמדבר
[14] ורבצו בתוכה עדרים כל חיתו גוי־גם קאת גם קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה
[15] זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה־כל עובר עליה ישרק יניע ידו
|